פרק #04 - יצירת תהליכי עבודה כמעצבת יחידה

סיונה: ברוכות וברוכים הבאים לפרק הרביעי של We Talk מבית קהילת WE Women Experience. היום בפרק אנחנו נדבר על תהליכי עבודה כמעצבות יחידות בחברה. זו סוגיה שעולה לא מעט בקהילה שלנו, בגלל שיש המון חומר בנושא, אבל אין ממש מדריך, במירכאות, מסודר שעוזר לנו עם מתודולוגיות. בעיקר בגלל שאין מודל שהוא נכון לכולם. אז איתי נמצאת דנה שמעוני, ואנחנו נדבר היום על איך נראה התהליך מבחינתה. כל מיני אתגרים שמוצבים לפנינו כיחידות מסוגנו בחברה, וכיצד נדע להתמודד עם האתגרים האלה בהצלחה. כל זאת ועוד, מיד אחרי הפתיח.

(מעברון מוזיקלי)

סיונה: אז היום בפרק משוחחת איתי דנה שמעוני. היי דנה! 

דנה: אהלן!

סיונה: דנה היא מעצבת פרודקט וותיקה. עובדת כמעצבת עצמאית עם סטארטאפים בעיקר, מבלה עם המשפחה, מלמדת, רוקדת, שרה, ועוד. אהמ… דנה! מה נשמע?

דנה: נשמע טוב, כיף להיות פה. מה שלומך?

סיונה: אני שמחה שאת פה. אני בסדר, תודה רבה לך! אז תספרי קצת, איך היית מגדירה את מה שאת עושה, את העשייה שלך? תספרי קצת למאזינות ולמאזינים שלנו. 

דנה: אוקיי. אז אני מעצבת פרודקאט, זה אומר בעצם עיצוב UI ו-UX. אני עובדת עם חברות וסטארטאפים. בכל מיני שלבים עושה להם אפיון ועיצוב, כל מה שצריך בעצם סטארטאפ. כאילו, ממחקר, להסתכל על הדאטא, עד איור על קירות, ציור על חולצות, עיצוב מסכים, הוספה לפיצ'רים, כל דבר בכל שלב שצריך, אני שם. 

סיונה: אוקיי, מאוד הוליסטי העשייה שלך. את עושה גם מרקטינג בעצם?

דנה: כן

סיונה: כלומר, גם את הUX, UI בפרודקט וגם את המרקטינג.

דנה: כן, אם צריך. כל חברה ומה שהיא צריכה, ומבחינתי גיוון זה משובח, אז למה לא? 

סיונה:איך נראה התהליך כזה, בעצם? את מעצבת עצמאית אז הם מגיעים אליך כלקוחות, בעצם. אז תספרי על הברייקדאון של השלבים השונים של תהליך כזה, איך זה נראה? 

דנה: קודם כל, כרגע אני גם עצמאית, אבל אני בעיקר עובדת בחברה, סטארטאפ בשם LinearB. ובכללי, התהליך  הוא באמת מאוד שונה בכל חברה. כי כל חברה מגיעה בשלב אחר, אז יכול להיות שיש כבר איזשהו מוצר ורוצים לשפר אותו, יכול להיות שיש כבר רעיון מאוד מופשט במוח של שני יזמים חמודים והם פשוט מספרים לי אותו וצריך להמציא משהו מאפס. ויש מוצרים שכבר קיימים וחיים, וצריך להוסיף להם דברים. ואני משתלבת בכל מצב. ובאמת, מה שאני עושה בתור התחלה זה פשוט שואלת, מלא מלא שאלות. בודקת מה יש, מה אין, מה אתם רוצים שיהיה, מי הלקוחות שלכם, מה הם רוצים שיהיה. עושה את החשיבה הזאתי איתם, על הצרכים שלהם ועל הצרכים של הלקוחות. עושה מחקר משלי. הרבה פעמים אני נמצאת במקום שבו אין זמן לעשות מחקר מקיף, או אין זמן לעשות משהו יותר מידי ארוך טווח, ולכן אני עושה דברים נורא מהר והכי יעיל שאפשר. 

סיונה: כשדיברנו קצת לקראת הפרק, הזכרת לי לפני כמה שנים ב2018, אני חושבת, כתבתי מאמר לפיקסל פרפקט כשעוד הייתי עורכת שם. קראנו לזה How to be a kickass designer, היום אני קצת משנה את הטרמינולוגיה הזאת כי זה clickbait מידי בעיני. (צוחקות). זה עבד, אבל את יודעת... בעיני, זה יותר איך לבוא במוכנות לפרויקט. כאילו, איך לבוא עם כל הכלים ועם כל התשובות שאת צריכה, ולא להתבייש לשאול את השאלות. כי יש גם איזשהו חוסר הבנה מהצד השני,ל- "למה את שואלת כל כך הרבה שאלות? נתנו לך משימה, רוצי, תעשי". ויש איזשהו בהבנה. אז גם במאמר הזה היה לי חשוב להסביר למה זה חשוב לשאול את השאלות מתוך חוויות ישירות שלי. וגם, בסוף המאמר הכנתי PDF כזה עם כל מיני שאלות לדוגמא, שאפשר ממש להוריד את הPDF ולהשתמש בו.

דנה: זה מעולה.

סיונה: בדיוק כמו שאמרת -  מי החברה? מה האתגרים? באיזה פלטפורמות מעצבים? מה יש היום? מה מתכננים שיהיה? כאילו, לקבל איזושהיא סקירה רוחבית של האתגר. אז את יכולה אולי לתת כמה דוגמאות לשאלות האלה שאת מתחילה איתם תהליך, כדי שאנשים, מאזינים ומאזינים שלנו, שמתחילים עכשיו איזשהו פרויקט חדש - נכנסו למשרה חדשה או נכנסו לפרויקט חדש… איזה שאלות את ממליצה להם לשאול על ההתחלה כדי שיהיה להם בשר לעבודה?

דנה: אז קודם כל, שאלה א' - מי המתכנתת שלכם? (צוחקת) זה ממש ממש חשוב לדעת בעצם מי הpartner שלכם לעבודה, תכירו לי אותו או אותה. אני מדברת איתו לפני שבכלל אנחנו מתחילים את התהליך. כי ממש חשוב להיות בקשר טוב עם המפתחים, ולגייס אותם מהרגע הראשון להיות איתך. זה קצת מוזר, אבל זאת שאלה ממש חשובה. אחר כך יש בדרך כלל למי שאת מתחילה לעבוד איתו, זה יכול להיות PM או יזם או יזמת, אז יש להם איזשהו pitch קבוע שבו הם מסבירים על המוצר אז להקשיב לו, כמובן, מההתחלה עד הסוף. לראות את המצגת. לשמוע את איך הם רואים את זה. ואז להתחיל לשאול ממש שאלות פרקטיות. אוקיי, אז עכשיו על מה אנחנו מתחילים לעבוד? מה הדבר הראשון שאתם רוצים שיהיה לכם במוצר? ולראות למה בעצם זה הדבר הראשון, אולי זה לא צריך להיות. בדרך כלל הם נורא סגורים על עצמם כי יש להם זמן נורא מוגבל והיה ביקוש למשהו (בתקווה שדיברו עם אנשים ובאמת היה ביקוש למשהו). לשאול אם באמת הם רוצים לעשות תהליך מחקר ולדבר עם אנשים או שהם נורא בלחץ ורוצים לעשות משהו מאוד מהר, לשאול מי המתחרים שלהם. תשלחו לי לינקים, מה אתם אוהבים במה ששלחתם ומה פחות? מה שמעתם שעובד, ומה פחות? מה מה מבדיל אתכם מהמתחרים? למה כדאי שיהיה גם אתכם, אם יש גם אותם? שלחו לי גם דוגמאות, בכלל, של מוצרים שאתם מאוד אוהבים. מוצרים שבעיניכם הם הכי טובים וזאת הרמה שאתם רוצים להיות בה. ולמה? מה טוב בהם? מה כדאי לנו שנעשה שיהיה ברמה הזאת? מבחינתי, באחריות שלי זה גם כל הזמן להתעדכן במוצרים בכלל ולראות מה הרמה שאני רוצה להיות בה, גם כדי להציע להם דברים, וככה למצוא פתרונות חדשים ומעודכנים. חוץ מזה, באמת כשנכנסים ממש לאיזשהו פיצ'ר לעבוד עליו, אז יש המון, המון שאלות טכניות לשאול על זה - פורמט, גדלים, מפתחים - מה הם רוצים לקבל ממני? באיזה צורה? להחליט ביחד על תהליך, לתת שמות לדברים, כל הדברים הטכניים האלה.  מומלץ גם לשבת עם לקוחות וממש לחשוב על לעשות ברינסטורמינג על הפיצ'ר. ממש לחשוב על רעיונות בין הפרקטיים לבין ההזויים, בין מה שהיה להם בראש לבין  "בואו נלך רחוק". כדאי גם לקשקש על דף, wireframes \ מפיות כאלה, מהסוג הקליל. ומשם אני באמת לוקחת את זה אליי.

סיונה: אוקי. אז אני רוצה רגע לעצור ולעשות איתך שנייה deep dive לתוך 2-3 דברים שהעלית פה.

דנה: יאללה!

סיונה: אני אתחיל מההתחלה בעצם, כי אני חושבת שאני חייבת לעשות שניה pause ולהגיד לבנות שלי להיות בשקט. אז חכי שניה, טוב? אני עושה pause. 

דנה: (צוחקת) זה חלק מהחיים. 

סיונה: אוקי, אז החזרתי את ההקלטה and we're back! אז אחד האתגרים… תכף אנחנו נדבר קצת יותר בהרחבה על סוגי האתגרים שאת מכירה מהחוויה האישית שלך, אבל אחד האתגרים הוא באמת, כמו שהעלית, זה העניין הזה של "דע את שותפייך \ דעי את שותפייך לדרך". והמפתחים זה בעיקר  לproduct designers שעוסקות גם בUI, יש שם אינטראקציה מרובה עם אנשי הפיתוח.

דנה: מאוד.

סיונה: ויש שם איזשהו צורך שצריך לדעת לתת עליו מענה. ואמרת שני דברים מעניינים. קודם כל, השאלה הראשונה זה לדעת מי האנשים האלה. וזה יכול להיות המפתחים, זה יכול להיות המפתחות, זה יכול להיות גם הproduct managers. זה כל stakeholder שיכול להיות רלוונטי ולקדם את התהליך או לא לקדם את התהליך אפילו.

דנה: לגמרי, לגמרי.

סיונה: ואמרת משהו מאוד מעניין, לדעת לעשות איזשהו יישוק קו איתם של מה הם רוצים לקבל ממני ואיך. כשעוד עשיתי עיצוב UI והתחלתי לעבוד עם המפתחים או מפתחות חדשים, זה באמת היה אחד הדברים שהייתי בעצם מבררת איתם - באיזה פורמט הם רוצים לקבל דברים מסויימים, באיזה תהליך עבודה נוח להם לעבוד. האם בא להם להכנס לתוך פגישות של בריינסטורמינג ולהיות חלק מהשיחה? האם בא להם לקבל את הדברים, אחרי שהם קצת יותר מבושלים? באיזה כלים יותר נוח להם יותר לעבוד? אז, למשל, זה היה Invision או sketch ו-Zeplin. היו כל מיני פלטפורמות, אז הייתי מבררת איתם באיזה פלטפורמות הם עובדים היום ומה הם מכירים. אז איך זה נראה אצלך, הבירור הזה? 

דנה:  היום זה יותר קל בעיני. קודם כל, אני עובדת בFigma ולדעתי זה אחד הנוחים עם מפתחים. חשוב לי גם לשמוע את הבן אדם, כי יכול להיות שאם הוא נורא סגור אז אולי לא כל כך כדאי לעבוד עם החברה הזאת. זה לא קרה לי אבל את יודעת… יש אנשים שנורא כיף לעבוד איתם ויש כאלה שפחות. בינתיים, אני מסתדרת עם מפתחים ואולי זה באמת בגלל השיחת ההיכרות. מה שאני עושה בזמן האחרון, שכבר אני לא עובדת גם עם Zeplin, זה פשוט לשלוח להם קובץ בפיגמה. יש לי איזה קובץ, "תיראו את זה, ככה אני עובדת. מה דעתכם?" ובדרך כלל התשובה היה "סבבה, אני זורם עם מה שתשלחי". אבל צריך קצת לחפור יותר, לשאול אותם יותר שאלות, כי זה לא בהכרח אומר שהם הבינו מה הולך שם. למרות שמאז שאני עם Figma, במיוחד עם autolayout וכל מיני דברים מדהימים שהם עשו (זה וואו - שדרוג לחיים!), זה ממש ממש מקל על התקשורת עם מפתחים ועל כל העבודה של הUI וזה באמת עובר הרבה יותר חלק. אז יכול להיות שהם יכנסו לקובץ והם יגידו "אה, איזה מגניב! אני מבין\מבינה פה הכל" ואז אחר כך, כשבהמשך אם אני אראה שזה לא באמת נכון, אז אני אגיד "את רוצה שאעשה לך overview קטן של הקובץ, או איך עובדים עם הinspect, או איפה אני שמה דברים?".

יצא לי גם בחברות, כשיש צוות חדש או כשאני חדשה, לעשות ממש מן מצגת כזאת לפיתוח, ולהסביר לכולם איפה כל הקבצים נמצאים, איך עובדים עם Figma, איפה מוצאים מה, וגם להחליט ביחד אם זה נוח לנו השיטה הזאת: להחליט ביחד על ארגון הקבצים, להחליט ביחד על איך נותנים שמות לדברים. כל מה שיעזור לנו למצוא דברים. באמת כשעובדים על משהו (בדרך כלל יש המון המון עמודים והמון קבצים, ויש את הסקיצות שלי, והproduction, וכ') אז אני ממש שולחת לכל אחד את הלינק לאיפה מה שהוא עובד עליו נמצא. יש שם רק את מה שצריך, לא כל מיני התלבטויות שלי ורעיונות אחרים.

סיונה: לנקות את הרעש.

דנה: ממש, ויש שם גם הסברים על כל מסך מעל. "פה,הבנאדם לחץ את זה ומצא את זה ואת זה". ממש הסברים לכל מסך ומה צריך להיות שם. זה ממש skill - איך לכתוב למפתחים דברים ולכתוב להם פידבק שהוא פרקטי \ טכני, שאין בו commentary של "למה עשית את זה ככה?" אלא "צריך לעשות פה ככה וככה". לא ליצור את האנטגוניזם, הרגשה של "לא עשית משהו בסדר". אלא פשוט להסביר, וגם להסביר למה. יש להם דעות מאוד מעניינות, הם נורא חכמים, הרבה פעמים עשית משהו ואולי זה לא אפשרי טכנית אז צריך לחשוב משהו אחר. אולי יש למפתחת רעיון יותר טוב אז אחלה, איזה כיף. מבחינתי זה דיבור. 

(מעברון מוזיקלי)

סיונה: אוקי, אז תכף אנחנו נדבר על הdesign system, כי זה גם היה חלק מהשאלות שככה חשבנו עליהם, שיש לך ניסיון עם הפרויקטים האלה. אני רוצה רגע להתעכב על משהו מאוד מאוד חשוב שאמרת, שזה באמת להבין מאוד מאוד לעומק את הפרסונה שאת מתנהלת מולה, ולהתאים את עצמך ואת השיח אליהם. 

דנה: נכון

סיונה: אני מאוד מסכימה איתך שזה skill כי לפחות בחוויה שלי, כשהתחלתי בהתחלה לכתוב קומנטינג, אז יש איזשהו פער בין עיצוב שאת יוצרת לבין מה שאת רואה בפיתוח של הפרונט-אנד (המפתחים שבעצם מפתחים את החלק הפרונטלי שמוגש ויזואלית למשתמשים), במה שהם יוצרים בקוד. יש איזשהו פער בין עיצוב לבין פיתוח. והפער הזה עבור מעצבים או מעצבות, שיושבים ומקפידים על הפיקסל ועל הצבע – שזה יהיה בדיוק הצבע הזה, ושזה יהיה ממוקם בדיוק במקום הנכון – הוא יוצר איזשהו תחושת תסכול. ומאוד קשה לבוא ולעשות את הComments האלו על גבי המסמך תיקונים, בין אם את עושה את זה על הWord או על הפיגמה בתוך בועות כאלה על כל רכיב, זה משהו שיוצר הרבה מאוד תסכול וצריך ללמוד איך לנקות את זה. ואמרת משהו שאני מאוד מאוד מאוד מתחברת אליו לגבי השיח הענייני. איך עושים את זה? לאלו מאיתנו שהם עדיין בתהליכי הבשלה ורוצים ללמוד איך לעשות שיח ענייני: מה אפשר לעשות כדי להפוך את השיח ליותר ענייני ואת ההערות האלו ליותר קלות לעיכול אצל מי שמקבל אותם?

דנה: אני חושבת שזה לא רק שיח. שיטת העבודה שלי מההתחלה היא בחשיבה על מפתחים – אז כל הריווחים שלי הם די קבועים. כל הצבעים שלי… הכל מבוסס על הdesign system. כשהרבה דברים כבר קיימים, אין המון המון שיחות של "תזיז לי את הכפתור הזה ב2 פיקסלים". חשוב לי שמה שיוצא יראה מקצועי אבל אני לא רוצה להתעסק ב"תזיז לי את זה ב2 פיקסלים, למה זה ענק, למה זה קטן" וכ'ו. אז הכל נורא מסודר, הכל בauto layout, הכל בdesign system, הכל חוזר על עצמו. זה כבר זה מוריד המון מהמתחים האלו והמריבות הקטנות. 

מבחינת הפידבקים, אז קודם כל, זה לא קל לעשות אבל צריך ממש לנטרל את הרגש. אוקי, הבן אדם עשה משהו, אבל הוא לא עושה לי את זה בכוונה כי הוא חושב שהעיצוב שלי לא משהו והוא רוצה לשנות אותו. זה לא שלא אכפת לו על העיצוב שלי ולכן הוא עשה מה שבא לו. יכול להיות שהוא לא ראה, יכול להיות שהוא לא שם לב. זה לא התפקיד שלהם לראות את הפרטים האלו, זה התפקיד שלנו. למזלי השנה אני עובדת עם מפתחי front end מדהימים ומדהימות, וזה אושר לראות את העבודה שלהם. יכול להיות שזה גם עניין של סידור הקבצים והניסיון של מה אני מעבירה להם.... אבל כשנותנים פידבק, הרעיון הוא קודם כל לנשום עמוק, מה באמת קריטי פה להעביר? Choose your battles, לא צריך על כל דבר להתקטנן. יש דברים שמבחינתי הם לא בדיוק כמו בעיצוב, אבל הם נראים מקצועי, הם נראים אחידים עם השאר, אני יכולה לחיות איתם בשלום וזה לא משהו שאני הולכת עכשיו לריב איתם עליהם. ויש דברים אחרים שהם יותרחשובים מבחינת ההתנהגות, מבחינת ההיררכיה של האינפורמציה, ואז אני אכתוב "פה אני רוצה שהריווח יהיה יותר גדול מאשר פה, למה? כי הדבר הזה הולךביחד עם הדבר הזה, וחשוב לי שאנשים יבינו שאלה ביחד, ואלה ביחד, והרווח הגדול הוא ביניהם". אז אני ממש מסבירה מה הסיבה שלי, וטכנית מה צריך לעשות: "אז תזיז את זה קצת יותר למעלה שיהיה padding יותר גדול". אני הרבה פעמים יושבת עם מפתחים ונותנת להם פידבק ואני רואה אותם רושמים. וכשהם רושמים הם כותבים "להזיז את זה למעלה" אז את אותו הדבר אני יכולה לכתוב גם - "להזיז את זה למעלה". לא לכתוב " למה עשיתם את זה ככה", "אבל אצלי זה נראה אחרת", "אבל זה לא עובד עם הזה". לא צריך את כל ההערות האלה. אם קשה לכם לעשות את זה בע"פ אז תתחילו בכתיבה, כי בכתיבה אפשר לערוך, אפשר לחשוב, אפשר לנשום, אפשר לכתוב ולמחוק. אמנם לא כולם אוהבים לקרוא וזה issue, אבל גם אם כתבתם את זה כבר מסדר לכם בראש את הפידבק בצורה עיניינית, וגם אם אחר כך תצטרכו לדבר תוכלו לעבור על זה, 1-2-3, זה רשום וזה ממש עושה סדר לכולם. וככה הם נשארים עם משהו שאחר כך הם יכולים לעבוד איתו. אני חושבת שלכתוב זה skill מאוד חשוב, שעוזר. 

סיונה: אוקיי, אז אני רוצה רגע לפרק את זה לסעיפים, כי כל דבר שאמרת פה הוא מאוד מאוד חשוב. ואני רוצה שמי שמקשיבות ומקשיבים לנו, במידה והם נמצאים בסיטואציה כזאת של עבודה מול מפתחים, שזה יהיה ממש הTo Do List שלהם, כאילו הצ'ק ליסט שהם צריכות לעבוד איתו. אז הדבר הראשון שאמרת והוא נכון מאוד בעיניי זה נושא האמפתיה. תבינו שאדם שקיבל את הפרויקט שלכם הוא בא מפרספקטיבה אחרת, ומצורת חשיבה אחרת, וזה לא משהו אישי נגדכם או משהו אישי נגד העיצוב, או זלזול או חוסר אכפתיות. זה נטו בגלל שאנחנו והם רואים את הדברים בצורה שונה. אז אחד: זה אמפתיה. שתיים: זה מסמך מסודר. בכלל, כל תהליך העבודה מראש, להבנות אותו בצורה כזאת שתאפשר מינימום חיכוכים ופערים בתוצר שהם מייצרים. שלוש: אמרת משהו שאני מאוד מסכימה איתו - Pick your battles. גם אם ראיתם משהו שמאוד צורם לכם, לבחור את הקרבות, לבחור על מה אנחנו מתעקשים, להתעקש על הדברים שיותר עלולים לפגוע בחוויית המשתמשת ופחות בדברים שויזואלית לא יושבים בול כמו שהיינו רוצים שהם ישבו. להגדיר סדרי עדיפויות ועל הדברים החשובים ביותר להתעקש. אבל אהבתי מאוד גפ שאמרת נימוק. כלומר, כשכותבים את ההערה (בין אם כותבים להם את הנימוק או בין אם אומרים אותו בעל פה) אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב להגדיר גם את ה-למה. ולהסביר. למשל, אם נושא של cognitive overload, להסביר - "אנחנו לא רוצים לשים יותר מדי דברים על המסך, שאנשים לא יווצר להם עומס על היכולת שלהם לבצע את המשימה". או "כי זה קטן מדי והם לא יוכלו לקרוא". כלומר, לנמק את הסיבה שעומדת מאחורי ההחלטה כדי שהם יותר רתומים לעשות את השינוי. והדבר האחרון שאמרת, זה עניין הכתיבה, שמאפשרת עריכה ומאפשרת גם מעבר הרבה יותר מסודר. וואו, אחלה טיפים!

דנה: תודה!

(מוסיקת מעבר)

סיונה: בואי רגע נדבר על design systems. טאם, טאם, טאם! (אני צריכה באמת לקנות איזה חבילת sounds כאלו, של "טאם, טאם, טאם!"). כשהתחלתי לקרוא על design systems, לפני כמה שנים כשהתחום הזה רק התחיל והיה עוד בחיתוליו, עם כל המאמרים שהתחילו לצאת על apple design ועל רכיבים ועל המבנה שלהם ו…איפה מתחילים. הייתה דיי התפוצצות בתחום שלנו של מאמרים ושל ידע, וזה היה מאוד מבלבל. 

דינה: וואי, זה היה מלחיץ כל הדבר הזה! אני ממש מבינה את מה שאמרת.

סיונה: כן, פתאום היית צריכה לעשות master's degree באיך לבנות עכשיו מהטקסט והstroke והכפתורון הקטן, ולבנות את זה כלפי מעלה לאיזושהיא יחידה... היתה שם עקומת למידה מאוד משמעותית ואני רואה שהבלבול מתקיים גם היום. וזה משהו שהעלית בשיחה כשדיברנו על design system - על זה שאת נכנסת לdesign systems של חברות קיימות - Airbnb, Google, Facebook וזה מאוד מאיים. 

דנה: נכון!

סיונה: אז בואי נעשה איזה יישור קו. מה זה design system? בואי נתחיל משם. בואי נפרק רגע את המושג המאוד מפוצץ הזה. 

דנה: אוקי, אז design system זה איזשהו סט של חוקים. זה יכול להיות ויזואלי, של טקסט, אוירה, התנהגות… שבעצם מגדירים את המוצר. מה יש במוצר הזה? איך דברים נראים? איך הם מתנהגים? איך הם נשמעים? יכולים להיות להם תתי קטגוריות. כל מיני דברים שעוזרים לצוות שגדל, ולגורמים שונים בתור הארגון לעבוד על אותו מוצר. זה מן single source of truth של כל המידע שאת צריכה לדעת כדי לעבוד על מוצר מסוים וזה כולל גם את הסטיילים (הדברים המפחידים האלה שאת יכולה לראות בחברות גדולות) - מלא עמודים שמראים לך כל כפתור וכותבים עליו דברים נורא מתוחכמים וזה. וזה יכול לכלול גם את הvoice and tone, איך טקסט נשמע, למי אנחנו מדברים, איזה סוג של שפה. זה יכול לכלול איורים, שפה של אינפוגרפיקות... כל דבר שצריך במוצר נכנס לשם. 

סיונה: זאת שזה בעצם ספריה של רכיבים. כפתורים מסוגים שונים, איך נראה פופאפ למשל, או איך נראה תפריט כזה שנפתח עם כל מיני רכיבים. האם זה מתאים לכל מוצר, לכל חברה? 

דנה: אז, לא בהכרח.

סיונה: לא בהכרח, זאת אומרת - אתר למשל שיש לו דף נחיתה אחד עם scroll ארוך והרבה מאוד מידע שמיועד למשקיעים לא בהכרח צריך design system, אז מאוד חשוב להתאים את זה.

דנה: נכון. אני חושבת שהשיקולים הם: א) מה הscale? מה התוכנית? האם זה אתר שהולך לעלות לאוויר וזהו, ולא הולכים להוסיף לו מליון דברים, או לעבוד עליו 50000 אנשים בארצות שונות, אז יכול להיות באמת לא צריך. או לפעמים זה אפליקציה שהיא נורא פשוטה עם כמה מסכים וזה נורא ברור, אז אולי לא חייבים. טכנית זה נחמד לעבוד עםם קומפוננטות כי זה מקצר תהליכים, אבל אולי לא חייבים לבנות את הדיזיין סיסטם המפואר הזה שכולם רואים אונליין. 

מתי כדאי לעשות אותו? לדעתי, כשעובדים על משהו שאת יודעת שהולך לגדול, כשאת יודעת שאת הולכת לעבוד עם עוד אנשים, וכשאת יודעת שתצטרכי לעשות דברים נורא מהר. למשל, כשאני עובדת בסטארטאפים ואני מעצבת יחידה, והם משנים קונספטים ועושים pivot-ים והם אומרים "בואו נעבוד על הפיצ'ר הזה", "לא, בעצם בואו נעבוד על הפיצ'ר הזה", וצריך לעשות עד מחר, ועד אתמול…  אז שם זה מאוד עוזר לי שיש לי כבר קובץ שיש בו את כל הקומפוננטות (זה לא design system כמו שאת רואה של  Apple), מקום שאני יכולה לקחת ממנו דברים נורא מהר, ואני יכולה להתעסק במהות, באפיון ובהתנהגות ולא באיך הכפתור עכשיו נראה. זה מאוד מאוד מקל, מההתחלה. אז מבחינתי אם אני יודעת שזה הולך לשם, אז אני אתחיל ככה כבר מההתחלה.

סיונה: זה בעצם נותן גם לך בתור מעצבת את האפשרות לשלוף את הרכיבים האלה נורא מהר לתוך העיצוב (את יודעת, פה אמור להיות כפתור קטן, פה כפתור גדול, פה אמור להיות תפריט כזה או אחר..) ולא כל פעם לעצב אותם מאפס. זה משהו שגם בשלבים טיפה יותר בוגרים, כשזה נעשה ביחד עם מפתחים, אז אפשר להשתמש בכלים כמו storybook, ולהעלות את זה ככה שגם הפיתוח יהיה להם את הרכיבים כבר עם הקוד. ואז כשאת אומרת שצריך להיות כפתור X, המפתח לא צריך כל פעם לעשות copy paste מתוך הדף שזה נעשה בו, אלא יש לו ספריה שממנה הוא כבר מוריד את הקוד עם כל המצבים מפותחים, והכל כבר מוכן. זה הערך המשמעותי של design system, בקיצור תהליכים. זה משהו שאני חושבת שמאוד מאוד חשוב, בעיקר במערכות מורכבות, בעיקר במוצרים שיש בהם איזושהי גדילה (פתאום ממסך אחד, שניים, שלושה, זה הופך להיות 5, 10).  יש פתרונות שמותאמים לקהלי יעד שונים, והמערכת מתחילה לגדול, ויש צוותים שונים שעובדים על מוצרים שונים, עבור קהלים שונים… זה יוצר יותר עקביות במוצר. כל הדבר הזה שנקראה 'מוצר X' (השם של החברה, לצורך העניין, המערכת הזאת כשנכנסים אליה), גם אם יש יכולות שונות וקהלי יעד שונים, תמיד יש איזושהו עקביות בין כל הדברים האלה. אם נניח אני לקוחה שמשתמשת במערכת מורכבת, ביכולת מסוימת. ומחר החברה שלי צריכה משהו חדש, ואתם בתור חברה מציעים לי את הדבר החדש הזה במוצר אחר (או בתת מוצר אחר), אני לא ארגיש שנכנסתי לעולם חדש בגלל שהמערכת בנויה בצורה עקבית. עקומת הלמידה שלי תהיה מאוד מהירה, כי בעצם מה שהכרתי מהמוצר שבו השתמשתי עד היום יישמר, העקרונות הויזואליים וההתנהגותיים יישמרו גם במוצר החדש, אפילו שעד היום עוד לא נחשפתי אליו. וזה עוד איזה ערך מוסף שבעיני הוא מאוד מאוד משמעותי במערכות מורכבות וגם בעולמות הB2C, הB2B, זה משהו שהוא תמיד מועיל כדי ליצור משהו שהוא הוליסטי עבור הלקוחות שלנו.

דנה: זה נכון, לגמרי.

סיונה: עכשיו השאלה היא כזאת. כל זה טוב ויפה. כשאומרים design system אז יש בזה משהו מאוד גדול. System! זה כבר נשמע מאיים. מעצם העובדה שזה system, טאם, טאם, טאם! אז איך לוקחים סטארטאפ, כשיש איזשהו דינמיות שצריך להתאים את עצמנו אליה, מהירות. לעשות דברים מהר, בצורה אג'ילית, מקומפרסת, מתועדפת. לעשות את הדבר הכי הכי הכרחי, הכי טוב שאפשר בתוך מסגרת הזמן והמשאבים המוגבלים שיש. איך רותמים אותם לעשות design system בשלבים יחסית מוקדמים כדי שאחרי זה, זה לא יהיה פרויקט קשה מידי?

דנה: זה נורא תלוי בטיפוסים שאת עובדת איתם, אבל אני יכולה לתת לך דוגמא הורסת שהייתה לי השנה, שאני מתרגשת לספר אותה. התחלתי לעבוד עם סטארטאפ צעיר, חדש, חבר'ה מתוקים, יצאו מ8200. אז אני מעצבת את המסכים, ואנחנו מבסוטים על הכיוון, ויש משהו שאפשר להתחיל כבר לפתח אותו. אבל מהרגע הזה, אני כבר עושה לעצמי design system. יש לי איזשהו מסך ובמסך הזה יש לי דברים שאני יודעת שהם הולכים להיות קומפוננטות, כי זה ברור. כפתורים, צבעים, טפוגרפיה, טבלאות, זה דברים שכנראה שנשתמש בהם שוב. ואני עושה את זה אפילו בלי לשאול. זאת אומרת, אני לוקחת את הדברים, שמה אותם בתוך קובץ שנקרא design system, מסדרת את זה ממש כמו שהייתי רוצה שהמפתחים יראו, וככה אני מעבירה מראש את התוצר. אני אומרת למפתח, "אהלן, נעים מאוד. תשמע. ככה אני עובדת, אני שמתי פה את המסך, ועל כל דבר שתקליק עליו =יוביל אותך לדיזיין סיסטם ושם תראה את כל הפירוט של ההתנהגות של כל דבר, את כל הstates, styles, behaviors, מה שאתה צריך. ואני מציעה לך לבנות את זה כקומפוננטה כי הדבר הזה יחזור על עצמו". למזלי הצוות שם חיבק את זה בשתי ידיים, ומההתחלה עבדו בצורה הזאת. וזה הגיע לשלב שבו אני רק מתחילה לעצב, כבר אומרים לי "את יכולה לשלוח לי את זה כקומפוננטה?" והמוצר פשוט נראה סופר מקצועי, תוך כמה חודשים הוא ממש נראה מדהים! הוא נראה עקבי, ברור. העבודה שלי כל כך הרבה יותר מהירה, כי לבנות מסך כבר יש לי את כל החומרים, ואם אין אז אני אוסיף ואני אוסיף אותם ישר כקומפוננטה וזה ממש חויה אחרת של עבודה. וכמעט אין לי פידבקים למפתחים, אני לא צריכה להציק להם, הם לא צריכים להציק לי. יש לנו פעם בשבוע שיחה והיא מאוד כיפית וזורמת. סיפרתי את זה לקולגה לפני כמה זמן והיא אמרה לי "אבל מה, זה מלא עבודה! איך את עכשיו מכל דבר עושה קומפוננטה?" ואמרתי לה, "אבל מה זה מלא עבודה? בכל מקרה כשאת מעבירה מסך למפתח, את צריכה להראות לו איך כל דבר נראה בhover, disabled, וזה, פשוט תקחי את מה שיצרת, אחרת הוא ימציא את זה לבד, נכון? אז עדיף שאת תמציאי את זה!" אז מה את עושה, את שמה את זה וכותבת לו "זה בhover". את זה תקחי, תשימי את זה בתוך קובץ שנקרא design system ותתחילי לאט לאט לבנות מזה קומפוננטות. קודם כל, לעבוד מהר זה א-ב בתחום שלנו. אז אם זה לוקח לי זמן, אני אתאמן בזה ובסוף זה קורה מהר. It's part of my job, ככה עובדים. וזה פשוט להבין שמה שאת עושה, פשוט להכניס אותו ישר לאיזשהו תיעוד. וגם, זה לא צריך להיות כזה מלחיץ. אנחנו לא נעשה את הdesign system הענק הזה שרואים אונליין, כל הדברים היפים האלו, כי אנחנו בן אדם אחד, צוות של אישה אחת. ואני לא יושבת על זה כל היום. אני יושבת על העיצובים, והאפיונים, ואני מדברת עם לקוחות, ואני מסתכלת על כל מיני טבלאות, על כמה אנשים הקליקו פה… ואני לא יכולה לשבת וללקט עכשיו קומפוננטות. אבל אני עושה את מה שאני צריכה באותו הרגע, לאותו פיצ'ר, לאותו מסך, כבר כקומפוננטה כדי שיום אחד כשהחברה תהיה ענקית, מדהימה ותצליח בטירוף, הצוות של ה20 איש שישבו ויעשו את הdesign system , יהיה להם אחלה בסיס ואחלה תשתית להתחיל לעבוד ממנה, וכבר יהיה איזשהו משהו אחיד שאפשר לדבר עליו.

סיונה: וואו, זה מדהים! את כבר מראש חושבת על הscale, על הגדילה.

דנה: ברור! בשביל זה אנחנו שם!

סיונה: איך את עוזרת לתהליך הזה בעתיד. זה יפהפה ואני חושבת שאם אני גוזרת מתוך מה שאת אומרת את הטיפ המסכם לדבר הזה, זה לא לקחת את זה כפרויקט, שצריך לעשות קודם כל את כל העבודת המסמכולוגיה, דוקומנטציה של להגדיר את הערכים והחזון, ואז להגדיר את השפה ואת ההתנהגויות וכ'ו... לא לקחת את זה מהמקרו למיקרו אלא דווקא לעבוד הפוך - bottom up, אלא דווקא להתחיל מהקומפוננטות הקטנות ולהתחיל לבנות איזשהו מאגר של רכיבים שאח"כ אפשר לעשות אותו מסודר יותר, יותר מדויק. אבל להתחיל באמת מלמטה, מהדברים הקטנים. 

דנה: נכון. זה גם נורא מקל, כי הרי, זה נורא מלחיץ כשאת רוצה לעשות משהו ענק ואת לא יודעת מאיפה להתחיל. כי זה נראה מדהים כל הdesign systems האלה. ובאמת, כשאני התחלתי, אז ידעתי שהולכת להגיע עוד מעצבת, אז אמרתי "אני חייבת להתחיל לעשות", ונכנסתי לפאניקה, ונסעתי לאיזה כנס בארה"ב, ופשוט הייתי במטרה לתחקר כל בן אדם שם איך הוא עשה design system. ישבתי אחד, אחד ושאלתי "can you show me what you did?" וכתבתי כל מה שכולם אמרו. ומשם פשוט פיתחתי את הקטע הזה של לעשות מה שצריך. וברגע שיש לך דברים, את הרבה יותר רגועה, כי יש משהו על הדף. את לא באה לכלום ואת יודעת מה לעשות עם זה. את יודעת שלכל הדברים האלו יש משהו משותף, משהו שהוא כבר מיושר עם החזון, ועם איזשהם ערכים משותפים. ולאט ולאט את מתחילה לכתוב דברים, כי את רואה שיש שם משהו שהוא קומפוננטה שהיא ייחודית ואת חייבת לכתוב למפתח איך היא מתנהגת. כפתור, נגיד, את לא חייבת כי זה דיי ברור. צריך לכתוב איפה שיש דברים קריטיים להבנה. וזה בא טבעי כשעושים את זה בצורה הזאת, האורגנית, עם העיצוב.

סיונה: כן, ואני מוסיפה על זה עוד אמירה מסכמת כזאת של "practice makes perfect", זה לא חייב להיות מושלם. כמו שהסטארטאפים שאנחנו עובדים איתם מתנהלים בפורמט של lean, של MVP, נעשה משהו קטן ואח"כ נעשה לזה Scale, נגדיל את זה ונפרוץ לעוד שווקים... גם החשיבה שלנו כנשות חווית משתמש ומוצר צריכה להיות מותאמת לזה. אנחנו צריכים גם בdesign systems וגם בעבודה היום-יומית מול המפתחים. להתחיל מקטן ולאט לאט לתקן, לשפר, לגדול, להרחיב. לעשות את האד-הוקים האלה שבאמת יעזרו לנו להתקדם קדימה ולא להעצר.

(מוזיקת מעבר)

סיונה: טיפים שחשוב לאנשי \ נשות חווית משתמשים יחידים בחברה לדעת. מעבר לכל הדברים המדהימים שכבר אמרת כאן.

דנה: טיפים? אני חושבת שלעבוד על ענווה ועל גמישות. באופי שלנו, זה משהו שהוא מאוד עוזר. ענווה, איזושהי צניעות. לא לבוא באילו ברור שאנחנו הכי חשובים. הUX זה לא באמת הכי חשוב, יש לנו מלא מלא אנשים שאם לא כולם יעשו עבודה טובה, זה לא יצליח. את יכולה לעשות מוצר מדהים ואז המרקטינג יפשל, או שהם יכולים להיות מדהימים ואת תפשלי. כולנו בעצם חלק ממשהו אחד. וצריך תמיד לזכור את זה, ולהקשיב לאנשים, לשמוע את הדעה שלהם. לפרגן, לפרגן, לפרגן. לא בקטע אמריקאי כזה של "oh, you're so amazing!" אלא לפרגן ברגע. למצוא את הרגע שבאמת יש על מה לפרגן, ובאותו הרגע להגיד את זה, לא להתבייש, לא לחכות. לכל בן אדם יש רגע שאפשר לפרגן לו, אז באותו רגע להגיד את זה ולא בצורה סינטטית כי צריך. זה ממש ממש עוזר. גם לתת קרדיט. אם מישהו הציע משהו ואת אח"כ מצטטת אז לתת את הקרדיט. וגמישות. אין מה לעשות, אנחנו עובדים במקומות כאלה agile שכל יום משנים לנו דברים, ומבטלים ומורידים scope והורגים לכם babies. אז צריך לפתח מצד אחד לא להיקשר יותר מידי, מצד שני כן לאהוב את מה שאת עושה.

סיונה: להבין שזה חלק מהעניין ולקבל את זה בהבנה. זה לא משהו שנעשה אישית נגדנו ונגד העבודה האישית שלנו, אלא זה חלק מהתנהלות של סטארטאפים, וחלק מהגדילה והצמיחה של חברה. יש כל כך הרבה דברים שמשפיעים על קבלת החלטות, בעיקר בעולם הסטארטאפים שהם חיים בעולם של אי ודאות. להבין את זה, ובאמת להיות עם הקשיבות לזה, ועם הגמישות הזאת. זה לא הזלזול בי, אישית, אלא זה באמת חלק מהתהליך, וזה בסדר גם להגיד "בואו נמצא את הדרכים לשנות את זה ולשפר את זה" כדי שלא יקרה מצב שעבדתי עכשיו חודש על משהו וזורקים את זה לפח, כי זה פוגע במוטיבציה. כן לשאוף ללתקן את זה, אבל לצד זה, גם לדעת לשחרר את הדברים באהבה.

דנה: ממש ככה. זה העבודה שלנו, זה ממש חלק גדול ממנה. 

(מעברון מוזיקלי)

סיונה: תודה שהאזנתן והאזנתם לנו. אם תרצו לשתף אותנו במחשבות, תובנות, וברעיונות לפרקים נוספים, תוכלו ליצור איתנו קשר בדף הפייסבוק שלנו - WE Talk UX. אם שמעתם משהו מעניין כאן בפרק שתרצו לחלוק עם אחרות או אחרים, או אם בא לכם לדרג אותנו כדי שנגיע לעוד קהל נפלא כמוכם, זה יעזור לנו מאוד. אני סיונה שרלג, תודה לדנה שמעוני שהתארחה אצלנו, ואם תשארו עוד 2 שניות, הכנו לכם בונוס בהפתעה!

(מעברון מוזיקלי)

סיונה: טוב, את רוצה לשיר משהו? 

דנה: ברור! מה זה, מאז ששמעתי אותך שרה אני רוצה לעשות איתך שיר.

סיונה: מתי שמעת אותי שרה?

דנה: אז הנה הגילוי! אנחנו הרצינו ביחד בUXI, ובאחת החזרות הגנרליות כולם היו בסטרס מטורף ולא ידעו מי הם ומה הם רוצים מהחיים שלהם,  ואני בכלל לא נשמתי חודש.  ואז סיונה המדהימה, בין כמה הרצאות פשוט עלתה על הבמה ושרה, וזה היה פשוט רגע בשבילי  - אוויר לנשימה! אני כל כך הערכתי אותך על זה שנתת לי מן הרגשה כזאת.... הרגשתי וואו, איזה כיף! אפשר רגע לנשום, לשמוע משהו יפה כזה, איזה קול מדהים. ופשוט אמרתי, טוב, אם יהיה לי הזדמנות אני אשיר איתך מתישהו. 

סיונה: די, אני … תודה!

דנה: לא, באמת, אני כל כך מערכיה אותך על הרגע הזה! 

(מעברון מוזיקלי)

(דנה וסיונה שרות I'm not going anywhere by Keren)

דנה: וואי, אני מקווה שזה יצא יפה

סיונה: כן, נראה לי שיהיה בסדר…