פרק #02 - אתיקה במוצרים דיגיטליים

סיונה: ברוכים הבאים לפרק השני של WE Talk מבית קהילה WE-Women Experience

בפרק היום אנחנו הולכים לדבר על אתיקה בעיצוב מוצרים, מה זה, איפה זה מתקיים? נדבר על כלים פרקטיים שאיתם אנחנו כיוצרות ויוצרי מוצרים יכולים לשמור על מוצרים שאינם מזיקים.

מוכנות, מוכנים? פתיח מוזיקלי ונתחיל.

(מעברון מוזיקלי)

סיונה: אז היום בפרק משוחחת איתי דנה שאול פרויד, שהיא גם חברה טובה.

דנה היא Lead Product Designer ב XR Health, סטארט אפ שמפתח משחקי vr לתחום הרפואי שיקומי.

דנה היא חובבת פודקאסטים איורים וקומיקס, ואמא של נעם, יהב ותמר המתוקה.

היום בחרנו לדבר על אתיקה כי דנה הרצתה לפני כמה שבועות על מוצרי AR VR XR ובכמה דקות אחרונות בהרצאה היא שוחחה על סוגיית האתיקה בעולמות האלה ואותי אישית זה נורא הדליק.

אז תספרי רגע, מה היה בהרצאה ומה הלך שם?

דנה: היי, אני ממש שמחה להיות פה כיף גדול. לפני כשבועיים נסעתי לבאר שבע לתת הרצאה על XR, שזה למעשה תחום שכולל בתוכו VR AR MR וכדומה - כל נפלאות המציאות המדומה. נושא שמאוד קרוב לליבי ונסעתי לתת הרצאה על הנושא לסטודנטים במכללה SE כחלק מתוכנית הכשרה של תקשורת חזותית, שזו מחלקה חדשה לגמרי שפותחים שם.

מבחינתי זה נושא שהוא מדהים ומרתק וממש ממש בחיתוליו. יש מעט מאוד אנשים בארץ שעוסקים בו ביום יום. ומאוד היה לי חשוב להביא את זה, להפיץ את הבשורה. ובכלל כל הנושא של הכנס שהייתי בו היה Trans Media.

אז אני בעצם הצגתי את העולמות של המציאות המדומה ואת מה שאני עושה בסטארט אפ. וחלק מהנושאים, בעיניי, לפחות כשהם נוגעים במציאות מדומה, הוא גם אתיקה.

זאת אומרת אם אנחנו אחראים ומעצבים עולם שלם, עולם של מציאות מדומה, עולם שהוא חלופי, והוא הולך להיות כל כך מדהים כל כך כיפי. יהיו שם אוואטרים שרק הולכים ונראים יותר כמונו, ומה הולך לקרות בשנים הקרובות? זו שאלה וסוגיה נורא נורא מעניינת בעיניי. ומה שאותי יותר מטריד זה מה אנחנו משאירים לדור הבא? לילדים שלי? בכלל לדור העתיד. אז זה הנושא בעצם שחתמתי איתו את ההרצאה והשארתי את זה שאלה פתוחה.

זה מאוד מעניין לשמוע אחר כך את השיח עם הסטודנטים ונקודת המוצא שלהם בעצם.

סיונה: תני דוגמה לשאלה שעלתה מהקהל בנושא הספציפי הזה של המוסר, האתיקה בעקבות מה שאת סיפרת להם.

דנה: נורא סקרן אותם לדעת איפה זה פוגש אותנו בדברים יותר יום יומיים. ומה איפוה היכולות שלהם להשפיע על זה? אז למשל, נתתי את הדוגמא של הסרט סושיאל דילמה שרץ בנטפליקס בזמנו, ובעצם אפשר לנו מבט קצת יותר מבפנים על האנשים שיצרו את הרשתות החברתיות ששולטות. ונתתי כדוגמה את ה Scroll האינסופי. גם בסרט עצמו מי שהמציא אותו הודה שאם הוא ידע שכזה פיצ'ר יגרום לכזה FOMO (הפחד לפספס), חרדה, כזו תחושה של כאב והחמצה - הוא בחיים לא היה מתכנן את הדבר הזה. ויש מקומות ורשתות חברתיות שהן קטנות יותר מהרשתות הגדולות שהפסיקו להשתמש בזה. בדיוק בגלל הדברים האלו.

סיונה: וואלה, את זה לא ידעתי. כשדיברנו על זה לפני ההרצאה ועשינו דריי ראן ביחד, בהמשך לפרק הקודם שבו דיברנו הרבה על הרצאות וליווי הרצאות וזה, אז עשינו כזה חזרה גנרלית, וכשסיפרת לי על הקטע של לונג סקרולינג ודיברנו על זה קצת, אז עלה לי דוגמא של נובל. אלפרד נובל? שבעצם למה יש פרס נובל לשלום? בגלל שנובל הוא זה שהמציא את הדינמיט. ובהתחלה הוא המציא את זה בכלל בתור משהו שיעזור לחצוב בהרים וזה כלי שהוא פיתח בצורה הנדסית. אבל השתמשו בזה בשביל לפגוע אחד בשני, ולהשתמש בזה במלחמות והוא התחרט על זה. ולכן כל העשייה שלו והפרס נובל לשלום הומצא כדי לכפר על העיוות הזה שהוא יצר. אז אנחנו דיברנו קצת על ההתחלה של הרעיון לפרק הזה.

בואי שנייה ניקח צעד אחורה ונדבר בכלל על המונח הזה שנקרא אתיקה, כי זה כזה ״טם טם טם״, צריך להכניס פה מוזיקה דרמטית.

המילה הזאת אתיקה, זה נשמע כזה נורא גדול. אז המונח אתיקה מתוך ויקיפדיה, אומרת "הפילוסופיה של המוסר שנקראת גם אתיקה היא ענף של הפילוסופיה העוסק בשאלות מהו המעשה הראוי שחובה לעשותו ומהי המידה הטובה? זה מסייע בין הבחנה בין טוב ורע".

דנה: וואו כבד.

סיונה: כבד, יופי. מה עושים עם זה? זה נורא גדול להגיד מהי המידה הטובה, אז בואי רגע, אולי נחשוב שניה בהקשר למה שסטודנטים שאלו אותך, בואי נדבר רגע על דוגמאות שבהם אתיקה פוגשת אותנו.

דנה: כמדברים על תעשיות כמו תעשיות ביטחוניות צבאיות או תעשייה שמתעסקת ברפואה, אז זה מאוד מאוד ברור לנו שהממשקים שאנחנו יוצרים בתוך התעשיות האלו, הם חייבים חייבים להיות סופר קוהרנטיים וברורים.

ברור שזה צריך להיות חד משמעי. אין פה מקום לטעויות וזה חיי אדם. אז אם באמת מדברים על זה, מאוד מאוד קל להבחין בטוב רע.

אבל מה קורה כשמדברים על אפליקציית משחקים כמו פוקימון גו? יש שם עניין של אתיקה? לכאורה לא, סופר משחק חמוד, אפילו הבן שלי משחק בו. אתה נכנס, יש לך מין מפה של האזור, אתה מגיע לכל מיני… הולך פיזית, למקומות האלו, לסביבת הבית שלך ושם אתה בעצם יכול להפעיל את הפיצ'ר של ה AR ואתה רואה על השכבה שאתה חווה אותה דרך המסך את הפוקימון הספציפי, פיקאצ'ו ושאר חבריו ואתה למעשה במשחק לוכד אותו בתוך הכדור. אבל כל הרעיון באפליקציה של AR זה שהיא משלבת גם את העולם הפיזי וגם את העולם הדיגיטלי או הווירטואלי. מה קורה כשהגבולות הפיזיים בתוך המרחב הזה מתרחבים לכדי תהום נהר גועש, כביש סואן. זה משהו שגם היה צריך לקחת אותו בעצם בחשבון, ולהגדיר אותו בגבולות הגזרה.

סיונה: כן, קראתי כתבה על שני גברים שנפלו מאיזה צוק בגלל שהם לא היו מודעים לסביבה שלהם, ואז צריך ממש להביא מסוק שיחלץ אותם והם היו כל כך מפוקסים.

המוח שלהם היה כל כך מפוקס בפעולה הספציפית הזאת, של לרדוף אחרי הפוקימון הספציפי שהם רצו, שהם לא שמו לב בכלל לסביבה שלהם.

דנה: בחלק של האינגייג׳מנט הצלחתם. אבל זה מטורף שאת רואה את הסביבה שלך, את רואה את הצילום של הסביבה הפיזית שלך בתוך המסך, ועדיין לא מתחבר לראש העניין הזה של "מסוכן מסוכן מסוכן".

כי את בתוך המשחק. אז זה בעיניי דוגמה ממש ממש טובה לאיפה צריך לשמור על המשתמשים שלנו פיזית, אשכרה פיזית, לשמור.

סיונה: את יודעת, זה גם מזכיר לי משהו מעניין שנתקלתי בו לפני כמה שנים, ולאחרונה גם כתבתי על זה פוסט באינסטגרם. של Invisible Gorilla מחקר שנעשה על ידי שני חוקרים/ יש על זה סרטון ביוטיוב. אני ממליצה לכם לחפש אותו The Invisible Gorilla Experiment ומראים שם קבוצה של חבר'ה שמשחקים בהתמסרות כדור והמשימה של הצופים היא לספור כמה פעמים הכדור עובר משחקן לשחקן.

זה מתחיל והשחקנים מריצים ביניהם את הכדור. איפשהו אחרי משהו כמו כמה שניות פתאום נכנסת בחורה, לבושה בחליפה של גורילה, למרכז המסך, נעמדת באמצע הקבוצה של השחקנים ויוצאת אחרי כמה שניות. ואז אחרי שהסרטון מסתיים שואלים את הצופים כמה מכם ראו את הגורילה שהייתה במסך ו 50% מהאנשים שרואים את הסרטון הזה פספסו את הגורילה. אפילו שזה היה משהו כל כך חריג ולא שגרתי, ומשהו שבאמת אמור להסב את תשומת הלב שלנו בתוך הזה. המוח שלהם, המוח שלנו כצופים היה כל כך מפוקס על Task ספציפי אחד שהדבר הזה שאנחנו לא מצפים לו ולא צופים אותו, נעלם מעינינו לחלוטין. זה מדהים, פסיכולוגית, זה פשוט מדהים.

דנה: כן, זה בדיוק הכוח שיש לממשקים דיגיטליים - לסחוב אותנו פנימה, לשאוב אותנו, לגרום לנו אפילו טיפה להתמכר אליהם.

סיונה: אוקיי, אז אילו דוגמאות עוד יש באפליקציות שאנחנו פוגשים ביום יום? באיזה דוגמאות נתקלת?

דנה: תראי, הדוגמה הכי מפורסמת היא זה שאנחנו משוטטים לנו לתומנו באינטרנט, במובייל או בדסקטופ, ואז קופצת לנו הוא איזשהי פרסומת איזשהו banner, שזה אחלה. אנחנו נוטים להתעצבן ממנו לסגור אותו ולהמשיך הלאה. אבל מה? מה קורה כשהאקס הוא בצבע שחור, וגם הרקע בשחור? או שבכלל אין איקס? או כתוב ממש קטן למטה "סגור".

סיונה: את יודעת איפה אני נתקלת בזה וזה הכי משגע אותי? בתוך משחקים של ילדים. כאשר הילדות שלי משחקות בטאבלט ומופיעה להם, כזה באמצע משחק, במעבר בין שלב או דברים כאלה, פתאום מופיע להם מין איזה פרסומת למשהו אחר. לילדים, הם בכלל לא מצפים, הם בכלל לא מחפשים את זה, כי הם לא מכירים את העולם הזה עדיין ועוד מסתירים להם את האיקס הקטן הזה עוד עושים את זה כזה נורא שקוף, נורא קטן, נורא בלתי נראה. כי זה בעצם איזשהי מניפולציה שעושים כדי שהם לא יסגרו את זה, כדי שהם ישארו, כדי שהם ילחצו על הכפתור. שהם לא יודעים לקרוא אנגלית אפילו ויגיעו למודעה, וכל מי שצריך יקבל את הכסף שלו על חשבונם.

דנה: אני אוסיף ואגיד שיש משחקים שמאפשרים לך נגיד לשחק עד נניח 5 חיים. וכשזה מסתיים מציעים לך "בואי תצפי בפרסומת במשך דקה ותקבלי עוד חיים כדי שתוכלי להמשיך את המשחק". אז כן, לכאורה לא מחיר מאוד מאוד כבד, אז הם צפו באיזה משהו שאולי יותר או פחות רלוונטי אליהם. אבל עדיין, הם ילדים וזה לא כמו להעביר את הפרסומות בערוץ שתיים ביום שישי בערב כשאנחנו צופים ביחד. וזה חושף אותם לתכנים שאני לא מעוניינת בהם.

סיונה: אבל את יודעת, הדברים שמעצבנים אותי זה הדברים ש "די אנחנו כבר יודעים שזה לא בסדר ואנחנו עדיין נתקלים בזה". לדוגמא, הדברים הקטנים והמטופשים האלה. לדוגמה, במקרה היום הזמנתי וילון אמבטיה. בחלק האחרון הזה שבו אני ממלאת את הכתובת ואת הכל מה מופיע לי? אני מנסה לעשות ריבוע עם הידיים, אתם לא רואים את זה, אבל זה הריבוע הכי עקום בעולם.

דנה: אה! צ'ק בוקס של "קבלי את כל דברי השיווק שלנו" מסומן כבר.

סיונה: וכמובן שהוא מסומן. כל הדברים הקטנים האלה, שאנחנו מדברים עליהם כמו ה Pop-up-ים האלה, בעצם יש לזה שם זה Dark Patterns. אני חושבת שבתעשייה שלנו מדברים על זה המון. על כל התבניות המניפולטיביות האלה של לגרום לאנשים להסכים לדברים שהם לא באמת רוצים, או צריכים ובמניפולציות, זאת אומרת באוטומטיות, בונים על זה שאנחנו לא נשים לב ואז נתחיל לקבל כל מיני מיילים. זה די מתסכל אותי בתור אשת חוויית משתמש כי את יודעת, אני בגלל שאני מכירה את זה, ואנחנו מדברים על זה בתעשייה המון על הדברים האלה.

כמעט בכל כנס שאנחנו הולכות אליו יש לפחות הרצאה אחת שמתעסקת בנושאים האלה. זה כבר כל כך מוכר שכשאת כבר רואה את זה את מגיבה ב"אה נו באמת? עוד פעם?".יאללה התקדמנו, בואו ניתן למשתמשים את השליטה.

(מעברון מוזיקלי)

סיונה: אני לוקחת את זה רגע צעד אחד אחורה לדברים ספציפיים.

אחת השיחות שאני מנהלת עם סטודנטים שלי, כשאני מלמדת אותם חוויית משתמש זה כל הנושא הזה של טפסים. אני עושה להם שיחה כזאת שמתחילה ב:"אוקיי, אז יש לנו מוצר. נניח שיש לנו אתר להזמנת בגדים, נניח, איקומרס, פשוט. מה אנחנו רוצים לדעת על המשתמשים שלנו?". ואז אני מבקשת מהם לזרוק רעיונות ואנחנו רושמים ברשימה את כל מה שהם זורקים. מגיעים לרשימה של איזה 20 אייטמים.

את יודעת: גיל, מקום, מוצא, אמונה דתית, כמה ילדים יש, האם יש לך כלב או חתול, מה המזל שלך, איזה צבעים את אוהבת, והם זורקים מלא מלא רעיונות.

ואני שואלת אותם: " יש עוד משהו?" ואז אומרים לי: "לא". ואז כשאומרים לי "לא" אני אומרת "אוקיי, מה המשתמשים או המשתמשות שלנו רוצים לתת לנו?" ופתאום הרשימה הזאת הופכת להיות הרבה יותר קצרה והרבה יותר ממוקדת והרבה יותר פרטית ומינימליסטית.

אני חושבת שרובנו באיזשהו שלב צריכים לעצב טופס שבו אנשים יתנו לנו פרטים כלשהם. בין אם זה ה notification של כל ה Permissions שאנחנו מבקשים בכניסה לאפליקציות מובייל. נגיד, האם אפשר לקבל גישה למכשיר שלכם? אנשי הקשר שלכם? למדיה שלכם לזה? וגם הפרטים שאנחנו מבקשים מהם למלא בתוך השדות השונים, בתוך האפליקציה.

שניה לעצור ולהסתכל על הרשימת מכולת הזאת שאנחנו רוצים לקבל מהמשתמשים שלנו ולשאול את עצמנו "רגע, אנחנו חייבים את המידע הזה? במה הוא מועיל לפן העסקי? במה הוא מועיל לחוויית המשתמש?". זאת אומרת לתקוף את שתי הזירות האלה ולעמת אותן אחת עם השנייה. שלא לדבר על זה שככל שאנחנו מבקשים יותר פרטים אז ככה גם הסיכויים שאנשים ימשיכו לשלב הבא קטנים בהתאמה.

דנה: בהחלט.

סיונה: לאתגר את הדברים האלה שנראים לנו נורא ברורים. "כן, בטח שאני אבקש גם את המייל וגם את הטלפון של הדודה וגם את הסיסמה של הסבתא" וכל מיני פרטים שהם לכאורה נראים מאוד מאוד חשובים. אבל לעשות איזשהו תיקוף ולבדוק שוב האם באמת כל הפרטים האלה… באמת גם מהפרספקטיבה האתית של "האם אנחנו באמת צריכים לבקש את כל הדברים הפרטיים והאישיים האלה מאנשים?".

כי את יודעת מתוך מקום של סייבר סקיוריטי ואבטחת מידע וכל העולמות המאוד מורכבים האלה, אנחנו מסכנים אותם ככל שאנחנו מבקשים יותר מידע. וגם העולמות האלה של האסטרטגיה העסקית שלנו, אנחנו רוצים שהם ינועו הלאה לשלב הבא. זאת אומרת, המטרה שלנו זה לא שהם ימלאו רק את הטופס, אלא שהם יעשו משהו בעקבות: שהם ייכנסו לאפליקציה, שהם ישתמשו, שהם ישתמשו בשירות, שהם ישתפו אותו. אז כל מכשול כל "friction" כך אנחנו קוראים לזה בתעשייה, כל ״חיכוך״ קטן כזה שגורם לאנשים עוד מדרגה לטפס אליה בדרך להשגת מה שהם רוצים, פוגע לנו בעסק.

דנה: כן.

סיונה: אז גם מהפרספקטיבה הזאת לעשות, לבדוק, האם זה באמת חשוב? האם זה באמת תורם?

דנה: זהו, זה הגבול הדק בין האסטרטגיה המוצרית שלנו לבין טובת היוזרים שלנו. ואני אוסיף גם ששום דבר לא חקוק בסלע. זאת, אומרת באתם, עיצבתם, סיימתם, תנו לאנשים לבדוק את זה. תנו לאנשים להשתמש בזה. תעשו מבדקי שמישות, תעקבו אחריהם, תראו איפה הם מתעכבים. במבדק השמישות האחרון שיצא לי לעשות ראיתי אנשים שאשכרה קוראים את הדף הזה של ה Consent; עוברים על כל הסעיפים, אלו שכתובים ב CAPS LOCK הענקי וכל נושא הפרטיות, וכמה זה בדיוק עולה להם ואיך ומה יקרה אם הם לא ירצו לשים את הפרטים האלו והאלו.

לאנשים אכפת ואנשים קוראים. אני כמשתמשת, אני מודה, אני הרבה פעמים לוחצת על הכפתור של "Agree" כי אין לי זמן לקרוא את הכל. אבל יש אנשים שקוראים את זה. אז תהיו פייריים, ואם אתם רואים שאנשים מתעכבים וזה חשוב להם או שזה ארוך מדי והם נוטשים באמצע כי העמסתם עליהם יותר מדי סודות. אז כן, תשנו, תקצרו, תעבירו את זה עוד גרסה. זה בסדר, זה לגיטימי. זה הכוח שלנו כמעצבים ואנשי חווית משתמש לבוא ולהגיד "פה לא הצלחנו, בוא נשנה".

סיונה: אני לוקחת את זה ומעלה. אני משווה ומעלה על מה שאת אומרת. כל ה Terms and Conditions וה Privacy Policy - יש גורמים משפטיים, בין אם זה בתוך החברה או מחוץ לחברה האחראים על הניסוח של הדברים האלה. זה בסדר לעשות על זה צ'אלנג. אני זוכרת כשהייתי ארט דיירקטורית בחברת פרסום, לפני מיליון שנה "טם טם טם". אז היינו צריכים בכל אתר, flash דאז, ממש לדחוף כזה בלוק של טקסט, בוכטה של טקסט. כמובן בפונט הכי קטן שאפשר, כדי שאנשים יוכלו לקרוא את זה אבל זה לא יפגע בעיצוב. אני זוכרת שהייתי מנהלת, באמת, ואני מצטערת על זה בפני מי שניהלתי איתו את הדיונים האלה, אבל הייתי מנהלת על זה קרבות: למה אנחנו חייבים את כל הטקסט הזה? למה אי אפשר לפשט את הדברים? לעשות אותם בצורה פשוטה יותר?. ויש את חברת הביטוח הזאת, שעשתה עבודה נפלאה עם הנגשה של מידע לביטוח. ליברה! נכון?

דנה: נכון.

סיונה: אז יש את ליברה שהם לקחו עולם סופר מורכב של ביטוח, שזה באמת יש פה… יצא לי לעבוד על מוצרים של ביטוחים, זה עולם שהטרמינולוגיה בו היא משפטית מסועפת ומורכבת. וזה כאב שהוא נפוץ והוא מוכר נראה לי לכל אחת ואחד מאיתנו. והם הצליחו ליצור שם איזשהו משהו אחר, משהו שהוא נגיש יותר, משהו שהוא פשוט יותר וקל יותר להבנה. וזה אגב, אחד הדברים שלדעתי הופך את השירות שלהם להרבה יותר ידידותי למשתמשים, אבל גם אנושי ומכיל.

דנה: מאוד בגובה העיניים.

סיונה: זה טוב לעסק שלהם בסופו של דבר, כי לא צריך להתעסק עם זה. האמירה היא שזה אפשרי ושצריך לנהל את הדיון, ושצריך לעשות את השיח הזה ולאתגר את ההנחות האלה של "לא, אבל זה מה שעורכי הדין אמרו". להגיד "האמנם?" ויש הרבה דוגמאות שאפשר לחפש. לי עולה דוגמה אחת מני רבות של איך עושים. או הנה, עוד דוגמה שקופצת לי: כל העולם הזה של ה Cookies. בגלל שידעתי שאנחנו הולכות לדבר על אתיקה ועל כל העולם הזה, יצא לי לשים לב הרבה יותר בשבוע שבועיים האחרונים על כל ה Cookie Pop-ups. כל ה bar-ים הקטנים האלה שיש למטה שמופיעים לך כשאת נכנסת לאתרים.

דנה: כן, עוגיות. תראי, יש מעצבים שלקחו את זה קדימה ושמו שם את ה Cookie Monster קצת לשבור את הלוק הקשוח של פרטיות וכאלה.

סיונה: כן,זה מעניין, כי יש איזשהו מנעד של התייחסות ל Cookies. יש כאלה שנותנים איזשהי פסקה של טקסט ש"אנחנו משתמשים בעוגיות אם אתם רוצים לראות את התנאים המלאים…" - אני חושבת שבדואר ישראל ראיתי דוגמא לזה שיש מין ניסוח של "אנחנו משתמשים בעוגיות באתר, אם אתם רוצים לראות את התנאים תקליקו כאן על איזשהו לינק, ותוכלו לראות את כל זה". ואז כשמקליקים על הלינק את מגיעה לדף עמוס לעייפה בטקסט, רובו מנוסח בצורה משפטית ולא נגישה, ורוב האנשים מדלגים על זה ומאפשרים אוטומטית את כל העוגיות. העוגיות, רק כדי ששניה נסבר את האוזן, למי שלא מכיר את המונח, זה איזשהם חתיכות קוד, שבעצם נשתלות בתוך המחשב האישי שלנו כדי לנטר את הפעילות שלנו בתוך האתר. ולנו יש את השליטה על כמה מידע אנחנו רוצים לחשוף היום. אז המנעד הוא שיש כאלה שעושים את זה, ויש כאלה שלא עושים את זה בכלל ואפילו לא אומרים שיש לנו cookies באתר, שזה בכלל לא כל כך טוב.

דנה: שזה Dark Pattern מצידם

סיונה: להגיד "יש לנו מסמך שמפרט את כל הדברים שאנחנו אוספים עליכם, הנה קליק" ובום מיליון טקסט - זה גם סוג של Dark Pattern. אבל נתקלתי גם בדוגמאות שהם כזה באמצע, שבהם יש לנו יכולת לשלוט בכמה אנחנו רוצים לחלוק - אם זה Accept או Manage. אוטומטית אגב, מה שיפה זה, שבהרבה מקרים שנתקלתי בהם, הם אוטומטית סוגרים לך את ה toggle-ים של כל מה שהוא לא הכרחי. כן, זה לא גוגל אנליטיקס, אלא זה דברים שהם יותר 3rd party ולגורמי צד שלישי וכל מיני דברים כאלה. אז הם אוטומטית עושים על זה toggle ואת יכולה לבחור. השליטה היא בידיים שלך. את יכולה לבחור להדליק אותם אם את רוצה, ואז יש לך שליטה. ונתקלתי בדוגמה ממש חמודה, שאת יכולה לעשות קסטומיזציה לפי סוג המידע שאת רוצה לחלוק. אם את רוצה לעשות את זה מינימליסטי - ממש יש 3 טאבים, שאחד זה מינימליסטי: שהכל מכובה פרט להכי הכרחי, משהו באמצע שזה חלק מהדברים, נגיד, אני רוצה שיידעו איזה תכנים להציע לי, אז אני כן רוצה את הקוקיז, את הפיסות קוד האלה והאלה שישתלו כדי שיכירו אותי ויתנו לי פרסונליזציה, ויש את ה"פתוח לגמרי תבחר". לאט לאט התחום הזה נורא מתפתח לעולם של שליטה, וזה דרך של לייצר אתיקה במוצר. לתת לאנשים פשוט לבחור ולשלוט במידע שהם חולקים עם השירות והמוצר שלנו.

דנה: כן, איכשהו, ממה שאת מציגה כאן יותר ויותר עולה לי בראש שזה צריך להיות סגור. אולי פשוט זה צריך להיות המסקנה העיקרית מהפרק: זה צריך להיות סגור. חברים הצ'ק בוקס לא מסומן וה toggle לא צריך להיות מסומן, כי הרי קל להפעיל אותו. אז בואו נתחיל מסגור, ואם זה יתאים להם נפתח.

(מעברון מוזיקלי)

סיונה: אגב, אמרת משהו שלא דיברנו עליו כמעט בכלל, וחשוב לציין את זה: כל הנושא הזה של ה inclusive design. זה מתחבר לעולמות של מיגדר במיקרו קופי, כמובן. אבל את יודעת, כל הרעיון הזה של אינקלוסיביות בעיצוב זה משהו שהוא באמת בשנים האחרונות אני נחשפת אליו הרבה יותר בשיח בתוך התעשייה שלנו, שזה דיון מכיל. את יודעת, זה התחיל קצת מהפוליטיקלי קורקט. שתמונות בשאטרסטוק התחילו להיות, לא רק white folks, male white folks, אלא פתאום הפכו להיות יותר… אה! גם נשים, אה! גם נשים בכל מיני צבעים, אה! גם גברים מכל מיני עדות ואמונות. וב Unsplash יש אגב מאגר מדהים של תמונות של א.נשים שהם מלאים שממש כל ה collection הוא של א.נשים שהם מלאים וזה ותמונות יפהפיות. אפשר להשתמש בהם בכיף. אנשים שהם על כסאות גלגלים.

דנה: נכון.

סיונה: סתם דוגמא לאתר שעשיתי לא מזמן,

דנה: כן?

סיונה: שהיה לנו שיח מאוד מורכב סביב השאלה האם לאפשר… יש שאלה אחת, ב wizard שהם הקימו של "גבר או אישה". וניהלתי את השיח על העניין הזה. פתחתי את השיחה של "מה עם כל מי שהם משהו באמצע? משהו במנעד הרחב הזה, שבין לבין, גם וגם". היום אנחנו בעולם אחר, אנחנו בעולם מאוד מאוד צבעוני ויפה. והשיחה הזאת מתחברת יפה למה שאמרת קודם, שאני חושבת שעצם זה שאנחנו בתעשייה הקטנה שלנו, של חוויית משתמש באמת נחשפים לנושאים האלה, אולי הרבה יותר מתעשיות אחרות. ולבוא ולשתף ולהציף את המודעות ולנהל את השיח הזה עם הקולגות שלנו בכל הצוותים השונים. לפתוח את השיחה הזאת ולא להתפשר ולא לוותר, וכן לנסות לקדם במילימטר במטר. לאט לאט זה יהפוך לק"מ באיזשהו שלב, וזה יהיה מדהים ונפלא.

דנה: נכון, אני יכולה לספר משהו שהתעסקתי בו ממש בימים האחרונים.

אנחנו מכניסים לתוך המוצר שלנו, בתהליך ההרשמה, איזשהו שלב שיש testimonials .

אז אספתי כל מיני ציטוטים והיה לי מאוד מאוד חשוב האותנטיות ומשפטים שבאמת אנשים אמרו וחוו את המוצר שלנו. אבל לא הייתה לי אפשרות להציג תמונה שהיא אמיתית, לפחות רק אלו שכן צילמנו וקיבלנו את ההסכמה שלהם. אז יצרתי איזשהו מאגר של תמונות.

עכשיו הדרישה היא סה"כ ארבע, חמש, שש תמונות. יש כיום 16 - כי מאוד היה לי חשוב להכניס את כל המוצאים האתניים ושזה יהיה גם זכר וגם נקבה וגם לא כל כך ברור אם זה זכר או נקבה, וגם גילאים. זאת אומרת לא רציתי שכל התמונות שאני משתמשת בהם יהיו בהכרח של אנשים צעירים, למרות שמאוד מאוד קל למצוא תמונות של אנשים צעירים. אז רוב המשתמשים שלנו הם יותר בגילאים 65 ומעלה. אז כן, אז לשים משתמשים שהם רלוונטיים לקהל יעד שלכם, שבמקרה שלי זה באמת היו אוכלוסייה שהיא טיפה יותר בוגרת וגם אנשים על כיסא גלגלים וגם אנשים שיש להם בואו נגיד מדת אחרת. אז באמת מגוון מאוד גדול ושווה. זאת אומרת ממש ייצוג שווה של כל האוכלוסייה.

זה אמנם טאץ' שלי והאג'נדה שאני קידמתי, אבל אני חושבת שזה הכוח שלכם כמעצבים, כמעצבות, כמאפיינים, כמאפיינות ובכלל אנשי ונשות חוויית משתמש. תקדמו את האג'נדה הזאת. ייצגו גם את אלו שאין להם כביכול את הקול בתוך הממשק שלכם. ייצגו אותם, כי זה מבחינתי לא היה הרבה עבודה. אני פשוט הסתובבתי עוד שעה בשאטרסטוק והוצאתי עוד תמונות טובות אבל מבחינתי זה היה עולם ומלואו, אם מישהו שנכנס למוצר שלי ומזדהה עם התמונה הזאת, וזה כאילו ההישג הקטן שלי.

(מעברון מוזיקלי)

סיונה :

דיברנו על כמה דוגמאות, מעניין אותי לדעת מה, מה אפשר לעשות.

זאת אומרת מה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעשות את זה טוב יותר? ואיפה האחריות שלנו בתור? אני רוצה להגיד בתור אנשי ונשות חוויית משתמש, אבל אני חושבת שזה גדול יותר. זה גם יזמים ויזמות או יזמיות, מנהלי ומנהלות מוצר, ואפילו מפתחים ומפתחות, כאילו אז מה אנחנו כאנשים שיוצרים מוצרים צריכים לעשות כדי שהמוצר שלנו היוזמה שלנו יהיו אתיים?

דנה: אוקיי, אז אני חושבת שקודם כל צריך להתחיל מאיזה שהיא מודעות. זאת אומרת, הייתי שמחה, אם בואי נתחיל מהאקדמיה אז שסטודנטים יהיו חשופים לנושא הזה שתהיה להם לפחות הרצאה אחת, או אפילו חס וחלילה הקורס על הנושא הזה ספציפית.

זה משהו שמדברים עליו בהרצאות ובכנסים, אבל לא לכולם יש את האופציה. לפעמים כספית, לפעמים מבחינת זמן, להגיע לכנסים.

אבל כן הייתי שמחה אם דברים כאלו יונגשו בקבוצות פייסבוק או באתרים באופן כללי וידברו על זה, זה שאנחנו כאן מחליטות פודקאסט על הנושא הזה. זה מבחינתי הישג מאוד מאוד גדול כי אני יכולה עכשיו בסוף הפרק, אחרי שאני שומעת אותו להעביר את זה לקולגה שלי למנהל שלי, לפתח שאני עובדת איתו. ולהגיד ״היי, דיברו פה על אתיקה במוצרים. זוכר את הכפתור שדיברנו עליו אתמול. אז הנה למה לא כדאי לעשות אותו כל כך רווי?״

אז בעיני הצעד הראשון הוא באמת מודעות. תשמעו את הפרק, תעבירו אותו הלאה, דברו עליו, תזכירו אותו, לא בגללי או בגלל סיונה. כאילו- מעניין אותי יותר שתפיצו את הבשורה.

זה דבר אחד ולדברים יותר פרקטיים. תנסו להיות הוגנים. זה היוזרים שלכם. אתם לא רוצים שהם ינטשו אתכם אז נראה לי כאילו הכי הכי לגיטימי לבוא אחרי שסיימתם את תהליך עיצוב או אפילו תוך כדי לעבור על הדברים ולבדוק אם הם פיירים.

אם לא אהבתם את הכפתורים. אם לא שמתם צ'ק בוקס, אם על דברים שהיוזרים שלכם לא צריכים.

מאוד חשוב שה מיקרו קופי במוצר שלכם יהיה נעים, יהיה ידידותי למשתמש יהיה מכיל ולא כזה שגורם לרגשות אשם חס וחלילה. היוזרים בחרו לעשות unsubscribe, זה לגיטימי. מותר להם.

סיונה: ראיתי דוגמה כזאת נורא מצחיקה של מה זה היה, באיזה משהו של דיאטה או משהו שזה בפני עצמו גם בעיה אתית אחת גדולה. ״אני לא רוצה להוריד משקל ולא אכפת לי מהגוף שלי״ או משהו כזה. אם את לא נרשמת כאילו.

למה לגרום לאנשים להרגיש רע עם החלטה מאוד רציונאלית שהם עושים עם עצמם שלא מתאים להם משהו?

כאילו אין שום סיבה בעולם שבן אדם ירגיש רע אם הוא בוחר לוותר על המוצר שלכם. אסטרטגית מבחינה עסקית, אם הרגשתי רע שבחרתי היום לא להשתמש במוצר שלכם מכל סיבה אפשרית, הסבירות שאני אחזור לשם אם אי פעם יעלה לי הצורך, למה שאני אחזור למוצר שגרם לי להרגיש לא טוב עם עצמי?

סיונה: בואי נסכם. רגע, את הדברים שדיברנו עליהם א. לחפש מידע, לשתף במידע עם אנשים אחרים, שזה יכול להיות להם רלוונטי ולייצר איתם את השיח הזה. ב. לעשות תיקוף. להציב אתגר על הנחות היסוד האלה של המשפטי, המחלקה המשפטית, או הייעוץ המשפטי החיצוני. אמרו לנו לשים אז ככה אנחנו שמים או אלה הדברים שאנחנו צריכים לאסוף. משתמשים בטופס, לעשות אתגר על ההחלטות האלה ולייצר שיח של האמנם.

ג. הדבר השלישי זה פשוט לתת שליטה ולא להניח אוטומטית. לא להשתמש בפטרנים (תבניות) כהים שחורים אפלים. זה באמת אפלים ממש, אז לא להשתמש בדברים האלה ובאוטומציה כשהדף נפתח, שזה יהיה לא מסומן בתור ״בחור״ (Checked)

שהמידע שאנחנו שואבים לא יהיה אוטומטית כל מה שאנחנו רוצים, אלא ניתן לאנשים את השליטה אם הם רוצים להפעיל לאפשר לנו כאילו אני רוצה לפתוח. לעומת אני רוצה לסגור כדי לשמור על עצמי.

זה יצור חוויה אנושית בממשקים שהיא אחרת, ומיטיבה יותר.

דנה:

בסופו של דבר, הרעיון זה באמת להיטיב עם היוזרים שלנו, ולא לגרוע או להזיק, או לפגוע בטובה שלהם, ולזכור שגם אם אנחנו כן יש לנו איזשהו מחיר מסוים של עזיבה, זה עדיף מנטישה, זה עדיף מחוויה שהיא גרועה, כי חוויה שהיא גרועה היא תגיע לעוד אוזניים וזה פגיעה גם בלקוחות שהם פוטנציאליים.

סיונה: אני חושבת שאם זה אנחנו נסגור.

תודה רבה שהאזנתם לשיחה שלנו. אם אתם רוצים לשתף אותנו לשתף אחרים, למדתם כאן משהו חדש ואתם רוצים להפיץ את המסר הזה הלאה. תרגישו חופשיים.

אנחנו נשמח מאוד אם אתם רוצים ליצור איתנו קשר, אתם תמיד יכולים דרך דף הפייסבוק שלנו WE Talk UX ולשתף אותנו, בעוד דוגמאות שנתקלת בהם או עוד תבניות שאתם מכירים או מכירות. אנחנו תמיד תמיד שמחות לשמוע. תודה על ההאזנה (או קריאה) ושיהיה לכולכם אחלה של יום.